איפה הסובלנות והסבלנות לאחר?
אתמול הלכנו לגן משחקים
לביא, אני ושוקו הכלבה שלנו.
היינו עם חברים
הילדים שיחקו במגלשה
אחד הילדים בא אליי
״בואי מהר לביא מרביץ״.
נגשתי לאיזור והאמא התחילה לצרוח עליי
״איך הילד שלך מתנהג תתביישי לך״
נסיתי להסביר לה שללביא יש תסמונת טורט
(גם ילדים בלי טורט מרביצים כן?!)
היא קטעה אותי באמצע
״כנראה שזה תורשתי ממך״
והמשיכה: ״הוא ממש פסיכי״
בזמן שהיא צועקת עליי עוד אמא הצטרפה לחגיגה
וגם אמרה כל מיני דברים דומים
אני קפאתי במקום
נחנקתי.
הייתכן? 2021
איפה הסובלנות והסבלנות לאחר?
לקחתי את לביא עליי בוכה ובכיתי איתו
ממש נפגעתי.
כאילו שלא מספיק קשה ההתמודדות
גם לקבל תגובות כאלה של חוסר סבלנות
ממש בלתי נסבל!
בבית דיברנו על זה. על הכל.
על המילים שנאמרו
האלימות וגם על הבכי.
חשוב לי לתת לו כלים להתמודד איתם.
כי לצערי זה עוד יקרה.
שאלתי אותו מה קרה שם במגלשה?
הוא אמר שצחקו עליו, דחפו אותו והוא החזיר.
והוסיף: אמא היא אמרה לי שאני פסיכופט.
אני פסיכופט? הוא שאל.
הסברתי לו מה זה פסיכופט והחזרתי את השאלה אליו.
תגיד לי מה אתה חושב? אתה פסיכופט?
הוא ענה לעצמו. לא אני לא .
המשכתי לשאול שאלות מבררות.
לא החלטתי בשבילו ולא ייעצתי לו מה לעשות.
אני רוצה ללמד אותו על פתרון קונפליקטים
שאלתי מה הוא יכול לעשות בפעם הבאה שזה יקרה?
הוא ענה בכעס: אני ארביץ לו בחזרה
והמשכתי, ואז מה יקרה ?
הוא שתק. כי הוא הבין שהוא חוזר לאותו המצב.
הוא הבין שאלימות היא לא פתרון.
אז מה תעשה מתוקי?
אני אדבר איתם. ואם לא יקשיבו אקרא לך.
בסוף השיחה הוא כבר היה עייף.
הוא אמר לי אמא, אני עצוב.
חיבקתי אותו חזק ואמרתי לו מחר יום חדש.
מזומנים לשתף, ככה נעשה שינוי בהסברה!